מטופלות רבות עוברות טיפולים רבים, הסיבה העיקרית לטיפולים מרובים היא ירידה ברזרבה השחלתית בשילוב עם גיל מתקדם.
נשאלת השאלה מתי לעבור לתרומת ביצית, מכיוון שעצם העלאת האפשרות בשיחה מעלה קושי נפשי והתנגדות, ומאחר ואין תשובה נכונה אכתוב איך אני רואה את השיקולים בעד ונגד.
א. העלאת האפשרות לתרומת ביצית היא חובתו של רופא הפריון במצב של כישלונות מרובים. חובת העלאת האפשרויות הטיפוליות מוגדרות בחוק זכויות החולה.
ב. מעל גיל 45
ג. כשסיכוי ההצלחה ירדו מתחת ל1% הטיפולים מוגדרים כטיפולים "עקרים" ויש לשקול ברצינות מעבר לתרומת ביצית. איך יודעים? מעל גיל 43, ירידה ברזרבה השחלתית לפי בדיקות FSH וAMH
ד. שאיבות חוזרות ללא ביציות או טיפולים ללא החזרת עוברים.
ה. טיפולים מרובים, מעל 10, או אי פריון בלתי מוסבר במשך מספר שנים.
ו. מטופלות רבות עוברות טיפולים רבים במשך שנים עם סיכוי הצלחה נמוכים תוך תקווה לנס. צריך לזכור כי בעוד הם מחכות לנס, הן היו יכולות להיות בהריון וללדת.
ז. טיפולים בגיל מבוגר מאוד נגמרות בסבירות גבוהה בהפלה שיכולה לפגוע ברחם, ואז גם תרומת ביצית לא תהיה אפקטיבית.
ההחלטה לעבור לתרומת ביצית היא אחת ההחלטות הקשות שמטופלות מקבלות בחיים. ההגעה להחלטה צריכה להיות מתוך מקום של שלמות ושכנוע עצמי עמוק, גם של המטופלת וגם של הרופא. לכן בדיון על הגבלת טיפולי הפריון לגיל 44 אני נגד. כי בשביל להיות בטוחים שצריך לעבור לתרומת ביצית לפעמים צריך לעבור כישלונות על מנת להבין שאין ברירה אחרת.
על מנת לעזור בהחלטה שהיא אחת הכי קשות בחיים אני ממליץ לכל מטופלת שעוברת טיפולים ארוכים בעלי סיכוי נמוך, לקצוב את הטיפולים לתקופה מסוימת, שבמידה ובסופה לא תהרה, היא תעבור לתרומת ביצית.
ובנימה אופטימית, תרומת ביצית אינה בחירה קלה אף פעם, אבל כשרואים את התוצאות ואת האושר שההחלטה הזאת מביאה למטופלות רבות, צריך להגיד תודה שהאופציה הטיפולית הזאת קיימת וזמינה.
